להבדיל בין עיקר וטפל
כשמגיע
אלי מתאמן מבולבל (ככה הם מגדירים את עצמם) אני מבקש מהם לכתוב חזון "מי אתם
רוצים להיות בעוד חמש שנים.. עשר שנים.. עשרים שנה......?"
הדברים
שמופעים בעתיד הרחוק הם העיקר.
הרבה
פעמים יש התנגדות מצדם לכל הרעיון של לחשוב בכלל לטווח כל כך רחוק. הם נמצאים כרגע
בצומת דרכים אם לקבל עבודה כזאת או אחרת, מה ללכת ללמוד או אם להישאר אם הבן/ת זוג
הנוכחי או לעבור הלאה. הם בכלל הגיעו אלי כדי לדבר על כאן ועכשיו.
אבל אני
מתעקש לעזוב לרגע את היום יום להיכנס לכדור הפורח הזה שנקרא "מי אני רוצה
להיות בעוד עשרים שנה" ולהביט על חייהם ממעוף הציפור.
יש
מתאמנים שזורמים עם המשימה הזאת בקלות וממלאים דפים ברורים ומפורטים על החזון שלהם
לגבי עתידם, יש מתאמנים שמקמצים בשורות ויש מתאמנים שלוקחים ממני חצי שנה הפסקה עד
שהם מסוגלים להתיישב ולענות לעצמם על השאלה "מי אני רוצה להיות בעוד עשרים
שנה?".
אחרי שהם
ענו.
עכשיו
כשהם ענו על השאלה הזאת אני שמח לעבוד איתם גם על האתגרי היום יום שעומדי בדרכם.
עכשיו כל החלטה שייקחו וכל צומת שבא יפנו תהייה חלק מראייה עמוקה ורחבה יותר על
חייהם... "האם לקבל את העבודה המסוימת הזאת מקדם אותי אל עבר החזון
שלי?". "האם להישאר עם בן/ת זוג שאין לי כוונה רצינית לגבם מקדם אותי אל
עבר הקמת המשפחה שאני שואף אליה?".
יש את
התנועה הזאת שבא אנחנו שואפים המון אויר לראות, מנפחים את הלחיים ונושפים את
האוויר החוצה בנשיפה קולנית... אני רואה את התנועה הזאת הרבה... לפחות בהתחלת התהליך...
אבל אחרי רגע הבהלה הזאת של "הנה אני מתעסק עם העתיד שלי 20 שנה קדימה"
אחרי שנושמים קצת... יש בהירות... וכשיש בהירות מגיע הרוגע.
יש דיאלוג
נפלא ב"אליס בארץ הפלאות" בין אליס וחתול צ'שייר (וזה הולך ככה)
"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי
ללכת מכאן?" שאלה אליס
"זה תלוי
במידה רבה לאן את רוצה להגיע" - אמר החתול
"לא אכפת
לי כל כך לאן" אמרה אליס.
"אם כך,
לא משנה באיזו דרך תלכי" אמר החתול.
"בתנאי
שאגיע לאנשהו" הוסיפה אליס כהסבר.
"בטוח
שתגיעי" אמר החתול "אם רק תתמידי בהליכה"
ומה
איתי.
גם לי לא
היה קל לשבת לכתוב את החזון שלי בעבר, היה לי קשה להתחייב לעוד עשרים שנה. ואז
הבנתי שאין כאן התחיבות... אני יכול ורשאי לשנות את החזון שלי בכל רגע שארצה.
וברגע שהבנתי את זה יכולתי לבוא ולומר איך אני רואה את הדברים עכשיו.
מאז אני
בודק את החזון שלי מפעם לפעם.... ומרשה לעצמי להוריד או להוסיף דברים... וגם למתאמנים
שלי אני ממליץ לרענן את החזון שלהם ולבחון את עצמם בכל פעם מחדש.
ובעיקר
אני מבקש מהם..... ליהנות מכל התהליך.