מה אומרת שפת הגוף שלי
מולי יושב אישה אינטליגנטית יפה בת 40 ובלי בן זוג כבר... היא כבר לא זוכרת ממתי. אנחנו נפגשים פעם בשבוע בקליניקה שלי ומדברים על מה זה זוגיות בשבילה, מאיפה היא למדה מה זאת זוגיות, איך היא הייתה מול הזוגיות שכן הייתה פעם. ממפגש למפגש היא מרגישה שלווה ובטוחה יותר אבל במבחן התוצאות הנסיך על הסוס הלבן תקוע במכס.
תמיד היא מגיעה בזמן, מטופחת מתמסרת לתהליך אבל במכס לא משחררים את
החבילה. ואז באחד הימים אני מבחין במשהו ומוזר לי שלא דיברנו עליו עד אז.
"החיוך שלך" אני שואל "הוא תמיד על מופנה לצד, בעצם גם כשאת מדברת
השפתיים שלך תמיד נמשכות לצד ימין! מה זה אומר?
האישה מולי מחייכת (כמובן על צד ימין) "ככה התרגלתי" היא אומרת
ומושכת את השפתיים לימין. "בואי תנסי לרגע לדבר על האמצע או במילים אחרות
רגיל" אני מבקש. האישה שמולי מנסה, מנסה שוב, ללא הצלחה, השפתיים נמשכות
כאילו מעצמם אל הצד אל העוקם. "ככה אני רגילה" היא שוב אומרת.
"ממתי את מדברת ככה?" אני ממשיך לברר והאישה שמולי מתחילה לזוז
בחוסר נוחות בכסא ולאבד סבלנות.
"אולי מגיל 10 או 12 אני לא באמת זוכרת" ומושכת בכתפיים פעמים.
"מה אתה לא חושב שזה דיבור חמוד?" היא מנסה לברר.
"כן" זה דיבור חמוד מאוד לילדה בת 12" אני מסכים,
"אבל מה עוד אומר הדיבור הזה על הצד?"
המתאמנת מחייכת (לצד כמובן) "מה עוד" היא חוזרת על המילים שלי.
"זה אומר אל תקדח לי בראש!"
"הצחקת אותי אבל לא מספיק!"
"בחייך אתה לא עושה עלי רושם!"
"יופי הבנתי תתקדם הלאה!"
עכשיו מגיע השקט, הנשימה עולה ויורדת, שנינו מרגישים שעלינו פה על משהו
חשוב.
"מעולה" אני אומר "וכשאת מסתובבת עם השלט הזה כשאת פוגשת
מחזרים מה את חושבת שזה עושה להם? האם את מאמינה שמישהו רוצה להיות עם בחורה שעל
הפרצוף שלה כתוב "אתה בכלל לא עושה עלי רושם? האישה מולי ממשיכה לשתוק, עכשיו
היא נושכת שפתיים לצד ימין כמובן.
ככה אנחנו שותקים זמן מה, אני מתרכז בנשימה שלי והמתאמנת משהו עובר עליה,
הנשימות שלה כבדות , המבט שלה מחפש בקירות משהו להתלות בו. היא מנסה להגיד משהו
חשוב ואני מבקש שתירגע, שתיקח את הזמן, שתעצום עיניים ושתעקוב מה קורה לה בגוף.
לפעמיים אנחנו נתקעים עם הרגל מעברנו, הרגל שאולי שירת אותנו בימים ההם
אבל היום הוא בעיקר מגביל אותנו. במקרה של אותה אישה לדבר על הצד היה חמוד בגיל 12
וגם דרך למרוד במורים, הורים או מבוגרים אחרים אבל כאישה בוגרת היא הסתובבה עם שלט
ענק "תתרחקו ממני, אני לא שמה עליכם". וזה באמת מה שקרה במציאות, מחזרים
הסתלקו להם ובעבודה הקידום שלה נתקע.
בסוף הפגישה קבענו שהשבוע היא תנסה לדבר על האמצע ולא על הצד. זה לקח לה
חודש שלם להצליח להיפטר מההרגל שרכשה לעצמה בגיל 12 ולהצליח לדבר ישר ולחשוף שני טורי
שיניים לבנות כשהיא מחייכת, לאט לאט הבחין העולם מסביבה בשינוי שקרה לה, אנשים
התחילו להרגיש נח יותר במחיצתה, בעבודה רצו בחברתה ומחזרים ביקשו להישאר עוד ועוד
ולא מיהרו להסתלק.
שפת הגוף היא מגנט בקוטב האחד שלה היא
מקרבת אלינו אנשים, זה יכול להיות המבט, הנגיעה, תנועות הידיים, העמידה, החיוך,
מחוות שונות ומשונות, איש איש בשפת הגוף שלו. כל חלק בגוף שלנו יכול לקרב, למשוך
אלינו אנשים, להגיד להם אני בעדך, אתה מעניין אותי, תישאר, תישאר עוד, בוא נהייה
חברים. לשפת הגוף שלנו כמו מגנט יש גם את הצד השני, היא יכולה להרחיק מאיתנו את
אלה שאנו רוצים, גם פה מבט, עיניים, יציבה וכל חלק בגוף יכולים לשדר תוקפנות
וסכנה. אנשים לא תמיד מודעים לדבר שאליו הם נמשכים או נרתעים אבל במבחן התוצאה הם
הולכים או בוחרים להישאר.
האם ניתן לשנות את שפת הגוף שלנו? כן זה ניתן. האם צריך לשנות אותה? לא
צריך שום דבר רק כדאי מפעם לפעם לבחון את עצמנו, להסתכל על עצמנו מהצד, מלמעלה,
דרך עין אחרת, דרך ראי, וידיאו, חבר או מאמן ולשאול את עצמנו מה אני משדר לעולם?
מה המסר שלי? האם זה המסר שאני רוצה להעביר?
אם התשובה היא כן אז אפשר לטפח עוד את הביטוי הפיזי שלנו כלפי העולם והאחר
ואם התשובה היא לא אז תמיד ניתן בזמן קצר יחסית לתקן, לשנות ולהשתנות.
אנחנו נולדים מחדש בכל יום והיצמדות לעבר יכולה להיוצ נחמדה כשמדפדפים
באלבום תמונות אבל הרסנית אם נתקעים בגיל 12.